אני פה לספר לך היום על הבוס שלא תתפטרי ממנו לעולם, אבל תוכלי להחליף אותו!
את יודעת, יש לנו קול פנימי שכל הזמן מפרש לנו מה קורה סביבנו. לפעמים הוא תומך ומעודד, מנחה אותנו בדרך הנכונה ועוזר לנו לקבל החלטות טובות. אבל יותר מדי פעמים הוא הופך להיות הבוס הכי רע שהיה לנו אי פעם.
האמת היא שאם הבוס שלך בעבודה היה מדבר אלייך כמו שהקול הפנימי שלך מדבר אליך – היית מתפטרת מיד בכעס ומתקשרת לכל המשפחה והחברות לספר להן על החצוף הזה. אז למה אנחנו מוכנות לסבול את זה מהקול הפנימי שלנו?
נשים בכל מקום בעולם חוות "דיאלוג פנימי שלילי" באופן קבוע, כאשר נשים מדווחות על תדירות גבוהה אף יותר של ביקורת עצמית בתחומי הקריירה והעסקים.
אז איך נשמע הבוס הרע הפנימי? הנה כמה ביטויים קלאסיים:
בתחום המקצועי:
– "מה פתאום! אל תעשי את זה! את לא מסוגלת!"
– "כולם יראו שאת לא יודעת מה את עושה"
– "למה שמישהו יקשיב לך?"
– "תפסיקי לחלום – זה לא בשבילך"
בתחום האישי:
– "את תמיד עושה טעויות"
– "יש יותר טובות ממך"
– "את לא ראויה למה שיש לך"
– "בטח הם מתחרטים שבחרו בך"
בהחלטות יומיומיות:
– "זה רעיון טיפשי"
– "אל תסתכני בטעות"
– "לא יצא לך כלום מזה"
– "מה חשבת? שזה יעבוד?"
אז קבלי את הסוד שישחרר אותך ושאף אחד לא רוצה לספר לך: הקול הפנימי הוא לא את!
הקול הפנימי הוא לא את. הוא מנגנון הגנה ישן במוח שלנו שמנסה להגן עלינו מסכנות. הבעיה היא שהוא לא מבחין בין סכנת נמר ביער לפגישה חשובה בעבודה… שניהם מעוררים בו את אותו תגובת "סכנה! סכנה! היזהרי! הישמרי!"
למה הקול הזה כל כך חזק? קודם כל כי הוא קיים בכולנו ברמה האבולוציונית, אבל גם כי כשהמח שלנו הפך להיות מה שהוא היום היו נקודות משבר שעיצבו אותו (כמו הפעם הזאת שנפלה לך בגיל 3 הקערה של הקורנפלקס עם כל החלב ואמא ואבא צעקו באימה…הם לא התכוונו אבל לך זה נשמר כאזעקה חזקה בתת מודע שאסור לטעות)
בגישת L.E.V, אני מבינה שהקול הביקורתי מתחזק בגלל:
1. חזרה מתמד – ככל שאנחנו שומעות אליו יותר, הוא הופך חזק יותר
2. חוסר תשובה – כשאיננו מגיבות לו, הוא מניח שאנחנו מסכימות
3. הזנה מהחוץ – קולות ביקורתיים מהסביבה מחזקים אותו
4. רגרסיה למצבי ילדות – הוא מופעל במיוחד במצבי לחץ
אז מי שכבר מכירה את המאמרים שלי יודעת שאין אצלי בעיות בלי פתרונות…אז הנה לך ארבעת השלבים להחלפת הבוס הפנימי:
שלב 1: זיהוי והקשבה מודעת
שימי לב לקול – תתחילי להקשיב למה הוא אומר.
תרגיל מעשי:
– מתי במהלך היום הקול הכי פעיל?
– באיזה מצבים הוא הופך להיות חזק במיוחד?
– מה הביטויים החוזרים שלו?
זכרי: אי אפשר לשנות מה שלא מזהים. הזיהוי הוא הצעד הראשון והחשוב ביותר.
שלב 2: מתן שם ואישיות לקול
תני לו שם ואישיות – זה הופך אותו פחות מאיים ויותר מוחשי.
דוגמאות לשמות:
– "אה, זה שוב הקול של החרדה שלי מדבר"
– "הנה הביקורת הפנימית שלי התעוררה"
– "המפחיד הפנימי שלי שוב בפעולה"
למה זה עובד? כשאת נותנת לקול שם, את יוצרת מרחק פסיכולוגי בינך לבינו. הוא הופך מ"אני" ל"משהו שקורה לי".
שלב 3: תודה ופטירה מכובדת, תגידי לו תודה ולא תודה:
דוגמה לדיאלוג פנימי בריא:
– "תודה שאת מנסה להגן עליי מפני כישלון אפשרי"
– "אני מעריכה את הדאגה, אבל אני לא זקוקה לשירותים שלך כרגע"
– "אני אקח את זה מכאן בעצמי"
שלב 4: החלפה בקול תומך, החליפי אותו בקול חדש – קול של מנטור אוהב ותומך.
שאלי את עצמך:
– "מה הייתי אומרת לחברה הכי טובה שלי במצב הזה?"
– "איך מנטור חכם ואוהב היה מדבר אליי?"
– "מה אומרת לעצמי בחמלה ובהבנה?"
במקום המשפטים הביקורתיים, פתחי מנטרות חדשות:
במקום: "אני לא יודעת מה אני עושה"
תגידי: "אני לומדת ומתפתחת, וזה תהליך טבעי"
במקום: "כולם יותר טובות ממני"
תגידי: "לכל אחת יש את הכוחות הייחודיים שלה, וגם לי"
במקום: "אני אכשל"
תגידי: "אני אנסה ואלמד, יוצא מה שיוצא"
הזכרי לעצמך: את הבוסית של המחשבות שלך! זו האמת החשובה ביותר: את הבוסית של המחשבות שלך, לא הן הבוסיות של העצמיות שלך. אף אחת לא נולדה עם קול פנימי ביקורתי כל כך. זה דבר שלמדנו, ומה שלמדנו – אפשר גם ללמד מחדש. המטרה הסופית אינה להשתיק לחלוטין את הקול הפנימי, אלא להפוך אותו לבעל ברית במקום לאויב. קול שייעץ, ינחה, יעודד – ולא יפחיד או ירתיע.
את מכירה את הבוס הרע הפנימי הזה? איך הוא נשמע אצלך?
אם המאמר הזה עניין אותך, אשמח שניצור דיאלוג על דרכים להתמודדות עם אתגרים נוספים…דברי איתי (:
