אזור הנוחות הוא כלא מפואר 

"בניתי לעצמי את הכלא הכי יפה שתראי" אמרה לי לקוחה…ואני שאלתי את עצמי, למה אנחנו נשארות כלואות בנוחיות כל כך חזק?

אזור הנוחות שלנו נראה כל כך… נוח. זה המקום שבו אנחנו יודעות בדיוק מה מחכה לנו, איך להגיב, מה לצפות. אין הפתעות, אין אתגרים גדולים, אין סיכונים. הכל מוכר, בטוח ותחת שליטה.

הבעיה היא שלאורך זמן, אזור הנוחות הזה הופך להיות כמו כלא מפואר. נכון, זה בטוח בפנים – יש בו כל מה שאת צריכה לחיים בסיסיים. אבל את גם לא יכולה לראות את העולם שמחוץ לקירות, לא יכולה לחקור, לגדול, להתפתח.

מחקרים מראים שרוב העובדים מרגישים "תקועים" במקום העבודה שלהם, כאשר נשים מדווחות על תחושה זו בשיעור גבוה יותר בתפקידי ביניים ובכירות.

איך תדעי שאת "כלואה" באזור הנוח? שימי לב לסימנים המזהירים:

– את עושה את אותם דברים כבר שנים ללא שינוי משמעותי

– את מתלוננת על השגרה אבל לא עושה כלום לשנות אותה

– את אומרת "אולי בעוד שנה" כבר שנתיים ברציפות

– את מרגישה שאת "קופאת" במקום במקום להתקדם

– את חולמת על דברים אבל "זה לא מציאותי עכשיו"

התנהגויות נוספות שמאפיינות "כליאה":

– הימנעות מאתגרים חדשים בעבודה

– סירוב להציג רעיונות שעלולים להיכשל

– דחיית הזדמנויות ללמידה או פיתוח

– נשיאת הרגשת שעמום או חוסר מוטיבציה

– פחד מלהחליף עבודה גם כשהיא לא מספקת

למה המוח שלנו אוהב את ה"כלא"? ההסבר המדעי

התגובה הביולוגית לחוסר ודאות

המוח שלנו אוהב את הצפוי והידוע. מנקודת מבט אבולוציונית, הידוע = בטוח, והלא ידוע = סכנה פוטנציאלית.

הבעיה היא שהמוח לא מבחין בין סכנת חיים ממשית לבין אתגר מקצועי. הוא מפעיל את אותו מנגנון הגנה כשאנחנו:

– חושבות על החלפת עבודה 

– שוקלות לפתוח עסק 

– רוצות ללמוד משהו חדש

– מתלבטות לגבי מעבר דירה 

כל זה נתפס כ"סכנה" שצריך להימנע ממנה.

המלכודת הפסיכולוגית של הנוחיות

בגישת L.E.V, אנחנו מבינות שהשהייה ב"כלא המפואר" יוצרת מעגל שמחזק את עצמו:

1. נשיאה באזור הנוחות = חוסר אתגרים

2. חוסר אתגרים = ירידה בביטחון עצמי

3. ירידה בביטחון עצמי = פחד גדול יותר מהלא ידוע

4. פחד גדול יותר = נשיאה חזקה יותר באזור הנוח

אז מה המחיר האמיתי של השהייה ב"כלא"…זה מה שאת מפסידה במישור המקצועי:

– הזדמנויות קריירה שחולפות מהצד

– פיתוח כישורים חדשים שלא מתרחש

– רשתות מקצועיות שלא נבנות

– חדשנות ויצירתיות שקופאות

במישור האישי:

– תחושת סטגנציה ואי-סיפוק

– חלומות שנדחים שנה אחר שנה

– הערכה עצמית שיורדת עם הזמן

– חרטה על דברים שלא נעשו

במישור הפיננסי:

– הכנסות שלא גדלות כפי שיכלו

– השקעות שלא נעשות

– עצמאות כלכלית שלא מתפתחת

ומה חשבת? שאני רק ירשום כאן את הבעיות? אז את לא מכירה אותי!

אני מאמנת את המתאמנות שלי בתחושה של שליחות עמוקה ולכן גם כשאני כותבת מאמר אני תמיד אתן לך גם את הדרכים לפתרון!

אז הנה האסטרטגיה המעשית ליציאה מה"כלא המפואר" בשלושה שלבים:

שלב 1: זיהוי והכרה – איפה את כלואה? תרגיל מעשי לזיהוי.

שאלות לבחינה עצמית:

– "איפה אני תקועה?" – תחום מקצועי, אישי, יחסים?

– "מה אני לא עושה בגלל הפחד?" – רשימה ספציפית ומפורטת

– "מה היה קורה אם לא הייתי מפחדת?" – חזון חלופי

– "איך הייתי מתנהלת אם הייתי בטוחה בהצלחה?"

מיפוי אזורי הנוח:

– מקצועי: איזה תפקידים/פרויקטים את נמנעת מהם?

– אישי: איזה יחסים/פעילויות את דוחה?

– חברתי: איזה קבוצות/אירועים את מונעת מעצמך?

– כלכלי: איזה הזדמנויות/השקעות את לא נוגעת בהן?

שלב 2: צעד קטן אחד החוצה 

חשוב! לא צריך קפיצה גדולה או מהפכה, צעד אחד קטן מחוץ לאזור הנוחות יעשו שינוי מדהים.

דוגמאות לצעדים קטנים:

– שיחה אחת עם מישהו שמעניין אותך מקצועית

– בקשה אחת לפגישה או לייעוץ

– רעיון אחד חדש שתציגי במפגש צוות

– קורס אחד קצר בתחום שמעניין אותך

– פוסט אחד ברשת חברתית מקצועית

העיקרון החשוב:

הצעד צריך להיות מעט לא נוח, אבל לא מידי מפחיד. אם זה גורם לך לפאניקה – הוא יותר מדי גדול. אם זה בכלל לא מרגיש מאתגר – הוא יותר מדי קטן.

שלב 3: הקשבה לתחושה והרחבה הדרגתית

שימי לב לתחושה – כן, זה לא נוח. אבל שימי לב שזה גם לא מפחיד כמו שחשבת.

מה לצפות אחרי הצעד הראשון:

– תחושת גאווה על לקיחת היוזמה

– הרגשה שזה לא היה כל כך נורא

– סקרנות לגבי מה עוד אפשר

– אנרגיה חדשה ומוטיבציה

איך מרחיבים בהדרגה:

1. חכי יומיים-שלושה בין צעד לצעד

2. תני למוח לעכל את החוויה החדשה

3. בחרי את הצעד הבא בהתאם לתגובה

4. שמרי על הקצב – לא למהר, לא להאט

לצורך הרחבת אזור הנוחות השתמשי בטכניקת "הניסוי היומי" כל יום עשי משהו קטן שקצת מעבר לגבול הנוח:

– דברי עם אדם שלא מכירה

– נסי דרך חדשה בעבודה

– אכלי במסעדה שלא הכרת

– הציגי רעיון במקום לשמור אותו לעצמך

זכרי, כל מה שיש לך היום – החברות, העבודה, הכישורים, החוויות – הגיעו אליך כשיצאת קצת מאזור הנוחות של אז…

בגישת L.E.V, אני מבינה שהמגמה הטבעית של האדם היא צמיחה והתפתחות. השהייה באותו מקום מנוגדת לטבע האנושי ויוצרת תחושות של דיכאון, תסכול ואי-סיפוק.

הפיתרון אינו בדחיפה כפויה או בקפיצה דרסטית, אלא ביציאה הדרגתית, מעודנת וחכמה שמכבדת את הצרכים הפסיכולוגיים ובו זמנית מאפשרת צמיחה. אימון מנטלי מותאם יכול לספק לך את הכלים, התמיכה והמבנה הנדרשים ליציאה בטוחה ומתמשכת מאזור הנוחות.

אם המאמר הזה עניין אותך, אשמח שניצור דיאלוג על דרכים להתמודדות עם אתגרים נוספים…דברי איתי (: